מה מקורם של הרגשות העצומים שלנו, חיוביים ושליליים, הקשורים במשפחתנו? מה מניע נערה בת 15 שאמא שלה מתעללת בה פיזית ורגשית להישאר בבית ולטפל בה ובאחיה? (בסרט פרשס) ומה גורם לילד לסרב להישאר אצל משפחה אומנת הטובה עבורו ולברוח שוב ושוב חזרה למשפחתו קשת היום?
רובנו מוצפים ברגשות כשמדובר בהורינו, אחינו... תכניות ריאליטי משתמשות בתכנים הקשורים לבית ההורים – סיפור של נתק מהורה, טעם של אוכל מהבית ועוד, כדי לגעת ברגש הצופים. מספיקה תמונה של אמא כדי להביא משתתף לדמעות...
הסיבה לכך קשורה קשר אמיץ לעובדה שאנחנו – כל אחת ואחד מאתנו בני האדם – נולדים חסרי ישע לחלוטין ובלא טיפול איכפתי לא נשרוד, אפילו זמן קצר ביותר, לעובדה הזו יש משמעות והשפעה מרחיקות לכת על המשך החיים, ולא תמיד אנחנו מודעים לכך.
"מישהו" איפשר את קיומנו או הישרדותנו, "מישהו" הזה לרוב הם הורינו. אנחנו, כל אחד ואחת מאתנו, מפתחים בשל העובדה הזו כלפי אותם אנשים, הדואגים לנו בתחילת חיינו, קשר של נאמנות שאיננו בר בחירה.
כבלי הנאמנות בין הורים וילדים מורכבים מקרבת דם, דאגה לקיום החיים הביולוגיים, ושימור השושלת המשפחתית. ההולדה והדאגה ההורית יוצרות מחד: נאמנות אצל הילדים ומאידך: ציפייה למסירות הילד להוריו.
כאשר מתאפשר לאדם ביטוי ישיר של רגשות נאמנות אלו, הזכות לחיים יצרניים ובריאים מוגשמת. כאשר מסיבות שונות אדם לא יכול להיות נאמן באופן פתוח וגלוי למוצאו – קשרי נאמנות אלו "יחפשו" ערוצים פחות גלויים. הנאמנויות הופכות סמויות מפני שהן מוכחשות.
