"אני מוצאת עצמי צועקת על הבת (4) שלי בדיוק כמו שאמא שלי היתה צועקת עלי כשהייתי ילדה וממש כבר אז אמרתי שאני לא אצעק על הילדים שלי" אמרה הרופאה הצעירה מיד עם תחילת הפגישה שלנו.
"עזבתי את הבית בגיל 17 כי אי אפשר היה לחיות עם חוסר ההתחשבות של ההורים שלי..." אומר איש הי-טק בן 29, - והחברה שלי עזבה אותי עכשו אחרי שנתיים בטריקת דלת כי "אני לא מתחשב"... אני כאן (בטיפול) כי אני רוצה להבין איך זה יכול להיות....
"כשנוצר מתח אצל אדם על רקע חוסר יכולתו להביע באופן פתוח את נאמנותו למוצאו (להיות באיזשהו אופן כמו ההורה), הנאמנויות הופכות סמויות מפני שהן מוכחשות.
התקדמות מעגל החיים מזמנת הזזה ושינויים בתוכן הנאמנות: כמו למשל בשלב עזיבת הבית – שלב של שחרור מהנאמנות הבלעדית למשפחה ופיתוח חברויות, יחסים רומנטיים, ונישואין. ככל שהקשרים של הבוגר הצעיר עם משפחתו נוקשים יותר, קשה יהיה לו יותר להרגיש חופשי או נוכח רגשית ביחסים - חבריים, זוגיים.
מאידך, ניתוק ובריחה ממשפחת המוצא בתהליך ההתפתחות של המתבגר עלולים להוביל לחוסר חירות כמו במקרה של בן ה- 19 מסביבה דתית נוקשה שמתנתק ובורח מהוריו, מצטרף לכת פנאטית ולוקח על עצמו סט חדש של הגבלות נוקשות.
המושג נאמנויות סמויות Invisible Loyalties מתייחס לנאמנות הבלתי נראית או הבלתי ישירה אשר מבוטאת כאדישות, כעס, חזרה לא רצונית על התנהגות, הימנעות או אמביוולנטיות כלפי אובייקט הנאמנות (הורה). תגובות של חוסר כבוד והתחשבות, התרחקות וניתוק, או אפילו התקפות אלימות, הזנחה פוגעת ועוד, יכולות לפגוע בהורים, ועדיין לא לגעת בשאלה הבסיסית של נאמנות הילדים.
למעשה מושקעת אנרגיה נפשית עצומה ב"הימנעות" הזו, זוהי אנרגיה שנשללת ממערכות היחסים הנוכחיות בחייו של האדם. נשללת ממנו הזכאות Entitlement לפנאי רגשי או השקעה רגשית בקשר זוגי.
